ירושלמי- האורים והתומים

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'" אחד מפלאי הנהגת ישראל הוא הנהגת האורים ותומים.
בשני התלמודים דנים בנושא זו בסוף פרק שביעי במסכת יומא, ויש כמה הבדלים בהלכות שאלה באורים ותומים, ובניסוחים. בבבלי אומרים שאת האורים ותומים "שואלים", והם "מחזירים". כגון: "אין שואלין שני דברים כאחד, ואם שאל אין מחזירין אלא אחד."

בירושלמי הלשון שונה: "ואין נשאלין שתי שאילות כאחת, אם נשאלו... משיבו על הראשונה." בבבלי האורים ותומים "מחזירים". התשובה מיוחסת להם. אף שמובן מאליו שאת דבר ה' הם מחזירים לשואל, הנושא הוא אורים ותומים. אבל בירושלמי: "משיבו". מי משיב? קשה לומר שמדובר על הכהן. הוא לא מוזכר כלל בסוגיית הירושלמי בעניין זה. נראה פשוט שהכוונה היא שה' משיבו, כמו שכתוב: "וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה."

אפשר לצרף את ההבדל שכאן לדברי הרב זצ"ל בעניין דומה (אגרת קג): "... ויש לרמוז דוגמא על קירוב הרעיון לנסתר ונשגב, שבירושלמי יותר מכפי הסגנון הרגיל של בבלי, שסתמו הדברים יותר בזה מפני כח התלמידים שאינו כל כך יפה בחו"ל, מהא דיומא (לט) בעובדא דשמעון הצדיק (שאמר שבכל שנה, בהיותו לפני ולפנים, הוא רואה שם זקן אחד) , שעובר על זה הבבלי בשתיקה והירושלמי מתנשא לחביון עז הסוד, ופריך על זה: "והא כתיב 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו'? אני אומר הקב"ה היה". ... והיינו כפי הנטיה הירושלמית שפועלת על הסגנון."

כך גם בעניננו, בירושלמי אומרים "משיבו", והכוונה אל הקב"ה, ובבבלי לא רגילים לסגנון כזה.